היה לי בעבודה ניסיון גדול במידת הכעס ובקושי הצלחתי לעמוד בו. מה אעשה בפעמים הבאות?

לכבוד הצדיק מיבנאל.
אקדים ואומר שאני אוהב אותך מאוד מאוד, כי גם בתוך החושך אתה נמצא ונותן לי עצות חזקות ונכונות לשמחה והתחזקות. לא אוכל אף פעם להודות לך על כל הטוב שאתה עושה איתי.
אני בחור כעסן ועצבני, ולא צריך יותר מדי כדי להדליק אותי, ומשם הדרך קצרה לפורענות. לפני כמה ימים קרה לי מקרה בעבודה: צחקתי עם מישהו בעבודה, באמת בתמימות מבלי לתכנן לפגוע בו, וכנראה שעברתי את הקו האדום שלו. הוא נפגע, ובחדר האוכל מול כולם הוא שפך לי קנקן פטל בפנים. בדרך כלל התגובה שלי היא ישר לתקוף בחזרה, ואין לי מעצורים, אך משום מה לא הגבתי. אנשים שמכירים אותי ישר רצו אליי וביקשו ממני לא להגיב ולהירגע, כי הם פחדו שאני אפגע בו. קמתי ויצאתי מחדר האוכל, ותוך כדי הליכה שמחתי שעמדתי בניסיון.
לאחר מכן היה לנו בירור עם הסמנכ"ל, ושם, לא יודע איך, יצא שאני אשם, אבל זה הסימן הכי גדול שכך השם רצה. עבר כמעט שבוע, ובכל יום אני חושב לפגוע בו או ברכב שלו, וההרגשה היא כי הניסיון עדיין לא עבר והוא קשה מדי בשבילי. יצר הרע אומר לי "תיכנס בו! אז מה, אל תעמוד בניסיון היום!". אציין שהיום הבהרתי לו שריסנתי את עצמי פעם אחת, ובפעם הבאה אני אפגע בו, וכנראה שאני נגוע במידת הגאווה, כי אם לא, זה לא היה מציק לי.
אשמח לקבל חיזוק בעניין וגם עצה מה לעשות אם חס ושלום שוב יהיה ניסיון של כעס. בתודה מראש, מאיר.

בעזה"י יום ג' לסדר תצוה ד' אדר א' ה'תשע"ד

שלום וברכה אל מאיר נ"י

 לנכון קבלתי את מכתבך.

אתה צריך לדעת שמדת הכעס הוא המדה הכי גרועה שרק יש, וכך אמרו חכמינו הקדושים (שבת ק"ה:): המקרע בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו – יהא בעיניך כעובד עבודה זרה, שכך אומנתו של יצר הרע – היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובד; כי המאמין האמיתי שמאמין שדבר גדול ודבר קטן לא נעשה מעצמו אלא בהשגחת המאציל העליון, הוא אף פעם לא יהיה בכעס, ואם הוא בכעס, סימן שלא מאמין בו יתברך שהוא נמצא ואין בלעדיו נמצא, והכל ממנו יתברך, ולכן כפי הכעס, כן דוחה את השכינה ממנו.

ואמרו חכמינו הקדושים (פסחים ס"ו:) כל אדם שכועס, אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו; ואמרו (נדרים כ"ב.) כל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו, ומוסיף טפשות על טפשותו; וזה טירוף הדעת פשוטו כמשמעו, כי הכעסן מאבד את הדעת והשכל שלו לגמרי, עד שלא מסוגל לחשוב ישר, ואמרו חכמינו הקדושים (זוהר חדש נח) לא יהיה בך אל זר – שלא תהיה נח לכעוס, כי זו עבודה זרה ממש, כי הוא דוחה את  הקדוש ברוך הוא ממנו, ובזוהר החמירו על זה מאד מאד, ואמרו (זוהר תצוה קפ"ב.) במאי אתידע לקרבא בר נש בהדיה או לאתמנעא מניה? [איך יכולים לדעת אם מותר להתקרב אל האדם הזה או להתרחק ממנו?], ברוגזיה ממש ידע ליה בר נש, וישתמודע מאן איהו [בכעסו של אדם מתוודעת מהות כל האדם ומתגלה מי הוא]. אי ההיא נשמתא קדישא נטר בשעתא דרוגזוי אתי עליה, דלא יעקר לה מאתרהא, בגין למשרי תחותה ההוא אל זר [אם אדם שומר על עצמו לא להיות בכעס כדי שלא תהיה נעקרת ממנו נשמתו], דא איהו בר נש כדקא יאות, דא איהו עבדא דמאריה, דא איהו גבר שלים. [זה הוא אדם כמו שצריך להיות, הוא עבד של הקדוש ברוך הוא והוא אדם השלם]. ואי ההוא בר נש לא נטיר לה, ואיהו עקר קדושה דא עלאה מאתריה, למשרי באתריה סטרא אחרא, ודאי דא איהו בר נש דמריד במאריה, ואסיר לקרבא בהדיה ולאתחברא עמיה [ואם האדם הזה לא שומר על עצמו לא להיות בכעס, והוא עוקר את הקדושה ממנו, ונכנסת בו סטרא אחרא, האדם הזה הוא מורד בהקדוש ברוך הוא ואסור להתקרב אליו]. ודא איהו (איוב י"ח ד') "טורף נפשו באפו", איהו טריף ועקר נפשיה בגין רוגזיה, ואשרי בגויה אל זר [אדם שהוא בכעס הוא עוקר את הנפש שלו ושורה בו הסטרא אחרא], ועל דא כתיב (שם) "חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו", דההיא נשמתא קדישא טריף לה, וסאיב לה בגין אפו [מי שבכעס הנשמה שלו בורחת ממנו, והוא מטמא את עצמו]; ואמר האריז"ל את כל העבירות יכולים לתקן וכו', אבל מי שכועס הוא עוקר את הנשמה שלו לגמרי וכו', וקשה להחזיר לו את נשמתו וכו', ולכן סובל מה שסובל וכו.

ולכן כשזכית להחזיק מעמד ולא להגיב לזה שציער אותך וכו', דע לך שזה עיקר התשובה, וכמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק ב' סימן מ"ט) ודע, שעיקר התשובה השלימה היא, כשאדם עובר באלו המקומות ממש שהיה מקודם התשובה, כל אחד לפי מה שעבר עליו בימים הקודמים, וכשעובר באלו המקומות והענינים שהיה מתחלה ממש, ועכשיו פונה עורף מהם, וכופה יצרו לבלי לעשות עוד מה שעשה זהו עיקר התשובה השלימה, ורק זה נקרא תשובה; ולכן ראוי לך לשמוח מאד מאד שזכית לרסן את עצמך ולא כעסת, וזו עיקר התשובה שלך, ואתה צריך לדעת שעוד יבואו לך עוד המון נסיונות כאלו, ואם תחזיק מעמד לא להגיב, אזי ושב ורפא לך.

יעזור הקדוש ברוך הוא שנזכה לשבור מאתנו את מידת הכעס לגמרי, ומי יתן שתזכה לומר בכל יום את התפלה הנוראה הזאת להינצל מכעס:

יהי רצון מלפניך יהוה אלהינו ואלהי אבותינו, מלא טוב מלא רחמים, מלא רצון, שתהיה בעזרי, ותשמרני ותצילני מן הכעס ומן הרוגז ומכל מיני קפידות. ותגן עלי ברחמיך ותשמרני תמיד. 

ואפילו בשעה שאבוא חס ושלום לידי איזה כעס, תחמול עלי ברחמיך ותשמרני ותצילני שלא אפעל בכעסי שום אכזריות כלל, רק אזכה לשבר ולהפר הכעס ברחמנות, ואזכה להתגבר על יצרי לשבר הכעס ולהפוך הכעס לרחמנות, לרחם דייקא ברחמנות גדולה במקום שהייתי רוצה לכעוס חס ושלום. ולא יהיה בי אל זר ולא אשתחוה לאל נכר, שזה נאמר על הכועס, שנחשב כאילו עובד עבודה זרה:

ריבונו של עולם, אתה ידעת כמה קשה לנו לשבר ולבטל מדה רעה זו של כעס וקפידות, כי כשמתחיל הכעס לבעור בנו חס ושלום, כמעט אין אנו בדעתינו, וקשה עלינו לכבות אש הכעס ולכובשו. על כן רחם עלינו למען שמך, והיה בעזרנו ושמרנו והצילנו תמיד ברחמיך וחסדיך הגדולים, ועזרנו לשבר ולבטל מדת הכעס וקפידות מעלינו ומעל גבולנו, ולא נכעוס לעולם, ולא אהיה שום קפדן כלל, רק אזכה להיות טוב לכל תמיד מעתה ועד עולם, אמן סלה.

הקדוש ברוך הוא יעזור שתבשר לי בשורות משמחות.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים