יש לנו ילד חולה במחלה מולדת. למה מגיע לנו לסבול כל-כך? ומה התועלת בכל הייסורים הללו?

בעזה"י יום ה' לסדר ויגש ב' טבת זאת חנוכה ה'תשע"ד

שלום וברכה אל מאיר ודיקלה שיחיו נצח

לנכון קבלתי את מכתבכם.

אסור לכם ליפול בדעתכם כלל, אלא אתם צריכים להרגיל את עצמכם שניכם לדבר אל הקדוש ברוך הוא בשפת השם שלכם ולבקש ממנו יתברך כל מה שאתם צריכים, והעיקר שיתן לכם דעת לדעת שהכל לטובה, כמו שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ד') כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא, ותמיד נותן תודה להקדוש ברוך הוא על החסדים והרחמים גמורים שעושה איתו.

אתם צריכים לדעת שכך אמרו חכמינו הקדושים (ברכות ה.) כל שהקדוש ברוך הוא חפץ בו מדכאו ביסורין, ואם קבלם - יראה זרע יאריך ימים; צריכים לסבול ולשתוק וכו', ולסבול ולשתוק וכו', כמאמרם ז"ל (ברכות ס"ב.) קבלה דיסורא שתיקותא; עצה לקבל את היסורים - רק לשתוק, ולא להתלונן חס ושלום על הקדוש ברוך הוא, כי מה אנחנו יודעים ומבינים וכו', למה באה עלינו צרה כזו, צריכים רק לזכור מה שאמרו חכמינו הקדושים (תנחומא כי תצא) צריך האדם להחזיק טובה להקדוש ברוך הוא בזמן שהיסורין באין עליו, למה? מפני שהיסורין מושכין את האדם להקדוש ברוך הוא, כי כשאדם שבור לגמרי, אז הוא פונה רק אליו יתברך, ואמרו חכמינו הקדושים (פסיקתא רבתי) אשרי אדם שנגעו בו יסורין וכבש רחמיו ולא קרא תגר.

את היסורים האלו אי אפשר להסביר לשום בן אדם שלא עבר את זה וכו', עד כדי כך שאמר החזון איש זי"ע, מי שיש לו בביתו בן או בת עם מחלת נפש וכו', או תסמונת דאון וכו', ראוי לקום לפניו כמו שקמים לפני איש מבוגר או לתלמיד חכם, כי הצער והיסורים והמרירות שעוברים ההורים עם ילדים כאלו, זה בלתי אפשרי להסביר בשכל אנושי, כי זה הצער הכי גדול שרק יכול להיות, שלא יכולים לרפאות וכו', ולכן אתה ואשתך מוכרחים להתחזק בהתחזקות עצומה, ואף שזה מאד מאד קשה, כי סוף כל סוף יש הרבה דברים שאדם לא יודע על מה זה בא לו, וחכמינו הקדושים אמרו (מכילתא יתרו) היסורין מרצים יותר מן הקרבנות, שהקרבנות בממון והיסורין בגוף; ואמרו (ספרי ואתחנן) יהא אדם שמח ביסורין יותר מן הטובה, שאילו אדם בטובה אין נמחל לו עוון שבידו, וביסורין נמחל לו.

בוודאי מי שיש לו חולה כזה בתוך ביתו, את פני הגיהנום הוא כבר לא יראה, כי יש לו את הגיהנום בזה העולם רחמנא לישזבן, וחכמינו הקדושים אמרו (ילקוט איוב רמז תתק"ח) איוב, אילולא לא קרא תגר כשבאו עליו יסורין, כשם שאומרים עכשיו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, כך היו אומרים אלהי איוב וכו', אבל איוב לא יכל לעצור את עצמו, והוצרך מרוב יסוריו לדבר כלפי מעלה וכו' וכו', רואים מזה שגם על אברהם יצחק ויעקב עברו יסורים מרים וקשים מאד, ועיקר מעלתם שלא קראו תגר כלפי מעלה, אלא סבלו את יסוריהם בדממה, וחכמינו הקדושים אמרו (בראשית רבה פרשה צ"ד סימן ה') אין הקדוש ברוך הוא מייחד שמו על בריה כשהוא חי אלא על בעלי יסורין.

ולכן אתם מוכרחים שניכם להתחזק אחד עם השני, ולהשתדל להקל מכם את היסורים המרים שאתם עוברים וכו' וכו', ולא להאשים אחד את השני וכו', אלא לקבל את הכל באהבה אף שזה מאד מאד קשה, עם כל זאת, זכרו מאד אשר סוף כל סוף אחר הרע יבוא הטוב, ונשמע ונתבשר בשורות משמחות אצלכם תמיד.

הקדוש ברוך הוא שאמר לעולמו די יאמר לצרתכם די ויתחילו החיים שלכם להיות הכי מאושרים.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים