יש לי ייסורי מצפון שלא התעקשתי שיחברו את אבי למכונת הנשמה לפני שהוא נפטר

מאת שיקמה: שלום. אבי היה חולה בלוקמיה, ובמקביל הייתה לו פטריה קשה באזור האף, ולצערי הוא נפטר לפני אחד-עשר חודשים. יומיים לפני מותו אמרו לנו שאין מה לעשות מבחינה רפואית, והם ממליצים שלא להנשימו יותר מכיוון שהפטרייה ממשיכה להתפשט, והכימותרפיה לא הצליחה להכניע את הלוקמיה.מאז שהוא נפטר קשה לי מאוד ואני כועסת על עצמי איך הסכמתי להמלצת הרופאים שלא להנשים אותו יותר, כי ייתכן שהיה קורה לו נס והוא היה מבריא. אני מקווה שיש לו מנוחה בעולם העליון. אשמח לדברי חיזוק מהרב.

בעזה"י יום ד' ט"ו טבת לסדר שמות ה'תשע"ד

שלום רב אל שיקמה תחי'

המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תדעו משום צער כלל.

רביז"ל אמר: כשאדם נפטר בקוצר זמן אסור להגיד שזה היה מקרה, אלא שזה היה הזמן שלו כי הוא גמר את תיקונו בזה העולם. ולכן אסור להאשים את עצמו באם היו עושים כך וכו' היה נעשה כך וכו' ואם היו עושים ההיפך וכו' היה ההיפך וכו', כל אחד יש לו את הזמן שלו, ולכן אסור להאשים את עצמו שהוא חייב, כי האשמה שהאדם מאשים את עצמו זה יותר גרוע מהכל. ולכן את צריכה להתחזק ביתר שאת וביתר עז ולחשוב מה יכולים לעשות בשביל האבא שתהיה לו עליית נשמה בשמים ויבוא על תיקונו בקלות.

בעניין להנשים אותו וכו' זה לא פתרון, כי יכולים להנשים אדם כמה שנים והוא מת קליני וכו' ואף אחד לא יודע את הסבל שהוא סובל, ולכן זה לא עצה להנשים אחד שהוא כבר מת קליני כי הוא רק סובל וכו' ולכן אל תיקחי את האשמה עליך, זה היה צריך להיות ככה, רק תחשבי מה עושים בשביל האבא.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים