התחתנתי לפני חודשיים, אך אני לא מסוגלת להפסיק לחשוב על החבר הקודם שלי

מאת נחמה: שלום לכבוד הרב ורפואה שלימה.אני חוזרת בתשובה, ולפני שהתחתנתי היה לי חבר במשך שש שנים. עמדנו להתחתן, אך מכיוון שאביו נפטר הכל בוטל בדקה התשעים, ואחר-כך הוא כבר לא רצה להתחתן.לאחר מכן הכירו לי מישהו בשידוך ומהר מאוד התחתנו. אני נשואה לבעלי כבר חודשיים, ולצערי הרב אני לא אוהבת אותו, אני לא נמשכת אליו, ואפשר לומר שאני ממש נגעלת ממנו.כל הזמן אני חושבת על החבר שהיה לי לפני הנישואים וכל לילה אני בוכה, אני מנסה להתחמק מבעלי ונמצאת כל הזמן מחוץ לבית. אני מרגישה שאני חייבת להתגרש, אחרת אני אשתגע ואכנס לדיכאון עמוק מאוד, כי כבר עכשיו אני הולכת לטיפול נפשי – אך זה לא עוזר.מה עלי לעשות? בבקשה תעזור לי!

בעזה"י יום ב' לסדר כי תבוא י"ג אלול ה'תשע"ג

שלום רב אל נחמה תחי' 

לנכון קבלתי את מכתבך.

מה אומר לך, עשית עוולה גדולה מאד - היית חיה עם בחור שש שנים רצופות (ובוודאי לא אמרתם תהלים ביחד), וכבר עמדתם להתחתן, ולבסוף בשביל שטות זרקת אותו וכו'.

אני אישית בשיטה נגד גירושין, אבל פה אני מוכרח להגיד לך שזה לא ילך בשום פנים ואופן וכו'. את רק צריכה לברר אם הבחור עדיין רוצה אותך וכו', ואם הוא עדיין לא נשוי וכו', שאז כבר לא יכולים לעשות שום דבר.

וכאן המקום להטיף מוסר לכל אלו שמסתובבים או מסתובבות עם חבר או חברה ימים ושנים וחיים ביחד, ואחר כך זורקים אחד את השני וכו' וכו', זה בלתי מוסרי ובלתי אנושי, ואחר כך סובלים כל החיים, כי תמיד מדמים אחד לשני וכו' וכו'.

ואפילו שצד אחד חזר בתשובה, והצד השני עדיין לא וכו', תמיד יכולים להשתוות או להשתנות וכו', ולכן אשרי מי שהולך בדרך התורה שמציעים שידוך ופוגשים אחד את השני וכו', ואם מוצאים חן אחד בעיני השניה, מתחתנים ובונים בית על טהרת הקודש, מה שאין כן אם חיים בצורת הפקרות כחיות בשדה וכו', היום זה וכו' ומחר זאת וכו', כך עוברים ימים ושנים ורחמנא לישזבן נופלים בשאול תחתית ומתחתיו וכו' וכו', ובין כך עוברות השנים ופתאום מוצאים את עצמם כבר בגיל שלושים, או שלושים וחמש, ואחר כך בוכים אני צריך שידוך... וכו', אני צריכה זיווג... וכו', ומי יתן שכל עם ישראל יחזרו בתשובה שלימה וילכו בדרך התורה, ויבנו בית נאמן בישראל ושהשכינה תשרה בתוך הבית.

המאחל לך ברכה והצלחה מן השמים