הפסקתי להאמין במורי ורבי, ולצערי גם זלזלתי בו. איך מתקנים את זה?

לכבוד הרב שיק, שלום ושבוע טוב.

קשה לי לכתוב את מה שבלבבי, אבל החלטתי להתגבר ולהתייעץ עם אדם גדול. אני מקורב לצדיק גדול ומפורסם ומחשיב אותו כמורי ורבי. הוא עזר לי הרבה מאוד בחיים, הקים אותי על הרגליים ואף עזר לי להתחתן. הוא ליווה אותי בכל שנות הנישואין ותמיד קיבל אותי בסבר פנים יפות כשהייתי זקוק לעצה וברכה.

האמנתי בו בכל ליבי וכל דיבור שלו היה בשבילי קדוש, אך בשנים האחרונות נחלשתי והתחלתי לזלזל – בהתחלה רק בלב, ואחר כך גם בדיבור. פשוט הפסקתי להאמין בו. אני מרגיש לא טוב עם עצמי ורוצה לתקן את אשר שיחתתי. מה עליי לעשות?

בעזה"י יום א' לסדר חוקת כ"ד סיון ה'תשע"ד

שלום וברכה אל אברהם נרו יאיר

לנכון קיבלתי את מכתבך.

אני מאוד מתפלא עליך – איך אתה יכול להיות כפוי טובה כזה? אתה בעצמך כותב שהוא אוחז בך כל השנים וגם חיתן אותך, ואין דבר בעולם שלא עשה לך, ולבסוף תהיה כפוי טובה כזה, הלא החכם מכל אדם אומר (משלי יז, יג) "משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו", ולכן תהיה מוכן לכל הפורענויות שיבואו עליך וכו' כי הקדוש ברוך הוא משלם מידה כנגד מידה – אחד עוזר לך בכל העניינים, ולבסוף עוד יהיו לך ספיקות עליו וכו' זה מראה את גריעות נפשך ושיש לך נפש מגושמת ומתועבת.

ומה שאתה שואל מאיפה זה בא, אני מוכרח לומר לך כי שבע תועבות בלבך ואתה נואף ככלב, תחת גב אשתך אתה בוגד בה, כי מי שהוא נואף אשה סימן שהוא חסר לב, וכנראה שאתה שקוע בתאוות ניאוף מאוד עד שאיבדת את לבך ואין לך לב יהודי ואפילו לא לב אנושי וכו' כי מי שהוא נואף בכל פעם עם אשה אחרת וכל הראש שלו זה רק בתאוות ניאוף איך הוא יכול לחשוב ישר? הלא כל ליבו מלא תועבות רעות וכו'.

ורביז"ל אמר (לקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ס"א) מי שאין לו אמונת חכמים הצואה והמותרות עולים במוחו ומסבבים אותו, וליבו נעשה מעוקל ומוציא מפיו זבל ולכלוך על הצדיק, כי לא ימצא אדם שידבר על צדיק הדבוק בו יתברך, אלא אם כן שחטא ופגם הרבה בניאוף, וזה ברור שכל נואף שונא את הצדיקים הדבוקים בו יתברך.

ולכן עליך לחזור בתשובה שלימה לפני שיתגלה קלונך ברבים ותהיה לך מפלה אחר מפלה, ולא תהיה לך שום תקומה כלל.

המאחל לך תשובה שלימה